בס"ד

יקותיאל (קותי) אדם-סיפור חייו

בן אלישבע ויהודה, נולד ביום ח' בחשוון תרפ"ח (3.11.1927) בתל-אביב. הוא סיים לימודיו בבתי-ספר יסודי ותיכון, השתלם שנתיים נוספות במגמת הנדסה. בשנת 1946 הפסיק קותי את לימודיו והתחיל לעבוד כחרט במפעל חרושת, אולם רוב זמנו הקדיש לפעילות מחתרתית ב"הגנה". בשנת 1942, בהיותו בגיל 15, הצטרף קותי לשורות ה"הגנה". כעבור כשלוש שנים, ב- 1945, הוא נשלח לקורס מ"כים ולקורס סיירים. כמ"כ הוא התחיל להדריך טירונים. בשנת 1947 עבר קותי קורס מפקדי מחלקות ונתקבל לשירות מלא במנגנון ה"הגנה". הוא לקח חלק במבצעים שבוצעו אז במסגרת חי"ש.
כשפרצו פעולות האיבה של הערבים, אחרי כ"ט בנובמבר 1947, הוא השתתף במבצעיה"הגנה" באזור תל-אביב. כמפקד מחלקה היה קותי בין כובשי הכפר סלמה בדרום תל-אביב, ב- 1 במאי 1948. לאחר מכן, הוא לחם במסגרת "המחלקה המיוחדת" של ה"הגנה", שביצעה פעולות נועזות מעבר קווי האויב.

בהפוגה הראשונה של הקרבות, כשהוקם צה"ל, נשבע לו קותי אמונים. באוגוסט 1948, נשלח סג"ם יקותיאל אדם לקורס מודיעין. במרס 1950 התחתן קותי ובנה את ביתו בתל-אביב. באותו זמן הוא התנדב לשרת בצבא הקבע, כשדרגתו - סגן.

הוא המשיך לעלות בסולם הפיקוד. ב- 1952 הוא הוצב כקצין בחטיבת גבעתי, בדרגת סרן. הוא עבר קורס השתלמות במחנה מרכוס, שהכשירו לקבלת מינוי המג"ד.

לקראת מצעד צה"ל ביום העצמאות של שנת תשט"ו (1955) נתמנה קותי כקצין המבצעים במפקדת המצעד. על הצלחתו בביצוע המשימה קיבל ממפקדיו מכתב הערכה. באותה שנה הוא עבר קורס פיקוד ומטה, ולאחר שהשלימו הועלה לדרגת סגן-אלוף. בהמשך התמנה כמפקד גוש באר-שבע (גב"ש).

במבצע קדש, באוקטובר 1956, היה קותי מפקד יחידת סיור, שפעלה בחזית סיני. יחידתו הגיעה ראשונה למנזר סנטה קטרינה. סגן הרמטכ"ל באותו זמן, חיים לסקוב, ציין: "הוא מגלה התמצאות יוצאת מן הכלל בשטח, אוהב לחיות בשדה ומגלה בו תושייה".

קותי מונה כמפקד גדוד 12 ב"גולני", אחר-כך כמפקד קורס מפקדי פלוגות וקצין אג"מ בפיקוד הדרום. האלוף מאיר זורע, ראש אג"ם באותה תקופה, הביע דעתו עליו: "הוא קצין דינמי ומסור, קצין מעולה, טיפוס של בהשקט-ובבטחה".

ב- 1961 כאשר קותי נתמנה לתפקיד קצין מבצעים בפיקוד הדרום, ציין אותו אלוף הפיקוד אז, צבי זמיר, "בעל מרץ ויוזמה, מזדהה לחלוטין עם תפקידו ומקדיש לו את מרבית זמנו".

בשנים 1966 - 1964 למד יקותיאל אדם בבית-הספר למלחמה בצרפת, וכשחזר קיבל את הפיקוד על חטיבת רגלים בפיקוד הדרום, בדרגת אל"מ. במלחמת ששת הימים הוא הוכיח את כישוריו בלחימתו העיקשת על המתחם המצרי באום-כתף. על חלקו בקרבות צוין על-ידי מפקד אוגדתו אריאל שרון: "הוא קצין מעולה, בעל יוזמה, אחראי, מסור, מתאים לתפקיד פיקוד ומטה".

אחרי מלחמת ששת הימים נתמנה קותי כמפקד חטיבת גולני. זו הייתה תקופת מלחמת ההתשה עם הסורים, ובתפקידו כמפקד החטיבה היה ממונה על הפעילות המבצעית בגבול הצפון כולל פעילות מעבר לגבול. הוא היה אחראי להקמת קו הביצורים ברמת הגולן. בשנת 1970 הועלה קותי לדרגת תת-אלוף. בתקופה זו הושאל לתפקיד בכיר במשרד ראש-הממשלה, אבל באוקטובר 1973, כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, הוא נתמנה כסגנו של אלוף פיקוד הצפון. חלקו של קותי היה רב בהדיפת הכוחות הסוריים מרמת הגולן.

ב- 1974, כשכוחות צה"ל נערכו מחדש בסיני, הוא נתמנה כמפקד הכוחות בסיני, בדרגת אלוף. בתפקידו זה היה אחראי אחר המלחמה להקמת קו הביצורים בחצי האי סיני. כעבור חודשים מספר, ביולי 1974 מונה לתפקיד אלוף פיקוד הדרום.

מחודש מרס 1976 כיהן קותי בתפקיד ראש אג"ם, ורבות נזקף לזכותו בתכנון מבצע החילוץ של החטופים באנטבה. לאחר מכן, הוא יצא להשתלמות בארצות-הברית וכשחזר נתמנה, במרס 1978, לכהונת סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם והיה אחראי בין היתר על הפצצת הכור הגרעיני העירק.

בשנת 1982 הוא יצא שוב להשתלמות באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה. באותו זמן עמד לפרוש מן השירות ראש המוסד למודיעין. ראש-הממשלה באותו זמן, מנחם בגין, הועיד את קותי לתפקיד זה, ועקב כך הוא חזר לארץ. על מינויו החדש עמד מנחם בגין להודיע ביום שבו הובא קותי למנוחות.

ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982), ביום החמישי למלחמה בלבנון, יצא קותי עם חברו, אל"ם חיים סלע, לסייר ביחידות צה"ל בחזית. הם סיירו במוצב הבופור, והמשיכו דרכם למוצב קדמי בבניין בכפר דוחה, שליד העיר דאמור. בהיותו עם חבריו בבניין החלו מחבלים להפגיז את המוצב. חבורת הקצינים שנקלעה להפגזה ירדה למקלט שבמרתף הבניין, ונתקלה במחבלים שמצאו בו מסתור. המחבלים פתחו באש והרגו שני מפקדי צה"ל. ביניהם היה קותי. בן 54 היה במותו.

הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו רעיה, בן, בת, אם, אח ואחות. במכתב תנחומים של שר הביטחון למשפחתו נאמר: "מאז צעירותו היה קותי מכור לבעיות הביטחון. הוא עשה דרך ארוכה החל מה"הגנה", מפקד מחלקה בצה"ל המוקם, תפקידי פיקוד, מטה והדרכה. במבצע קדש היה מפקד כוח סיור, היה מג"ד בגולני, קצין אג"ם פיקוד דרום, ראש מחלקת חי"ר במטכ"ל. במלחמת ששת הימים פיקד על חטיבת חיל הרגלים, שכבשה את אום-כתף, ומיד לאחריה קיבל את הפיקוד על חטיבת "גולני", פיקד על רוב פעולות הגמול בצפון בתקופת ההתשה, ומכאן נתמנה לראש מטה פיקוד הצפון. ברגעים הקריטיים של מלחמת יום-הכיפורים נתמנה כסגנו של אלוף פיקוד הצפון. לאחר המלחמה הוענקה לו דרגת אלוף, עם מינויו כמפקד אוגדה. ב- 1974 קיבל את הפיקוד על הכוחות המשוריינים בסיני, ובאותה שנה מונה לאלוף פיקוד הדרום. הוא היה הרוח החיה בתכנון אחד המבצעים הנועזים והמזהירים של צה"ל - מבצע אנטבה. במרס 1978 שימש בתפקיד סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. מועטים עשו כברת דרך ארוכה ויסודית כמוהו בצה"ל. קותי נשם ביטחון בכל רמ"ח אבריו. הוא היה לא רק מפקד ולוחם. בראש וראשונה היה אדם ועורר בכל מי שניתקל בו אמון, חיבה והערכה".

על-שמו הוקם דגם של בית-בד קדום בגן נופי ארץ-ישראל, במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב.

מאתר משרד הביטחון:

יקותיאל (קותי) אדם נולד בשנת 1927 בישראל. בתחילת שנות הארבעים הצטרף לאירגון ההגנה וקיבל במסגרתו הכשרה פיקודית. במלחמת העצמאות פיקד על מחלקה באזור תל אביב, השתתף במבצע חמץ לכיבוש יפו ושל הכפרים הערביים בסביבה ובהמשך עבר הכשרה מודיעינית לאחר הקמת צה"ל.

בתחילת שנות החמישים שירת כקצין בחטיבת גבעתי ובמערכת סיני פיקד על יחידת סיור שפעלה בעומק השטח המצרי. בסוף שנות החמישים פיקד על גדוד 12 בחטיבת גולני ובשנים 1962-1961 מילא תפקידי פיקוד והדרכה בבית הספר לחי"ר (בה"ד 3).

בשנים 1964-1962 שימש כקצין האג"ם של פיקוד הדרום ובתום תפקידו שהה בשנים 1966-1964 בלימודים בבית הספר למלחמה בצרפת. לאחר שובו לארץ עמד בשנים 1968-1966 בראש מחלקת חי"ר במחלקת ההדרכה במטה הכללי ובמינוי משני פיקד על חטיבת חי"ר במילואים 99. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת ששת הימים והוא לחם עם החטיבה בחזית המצרית והשתתף בקרב להכרעת המתחם המצרי באום כתף.

בשנים 1970-1968 פיקד על חטיבת גולני בתקופת מלחמת ההתשה והוביל אותה בשורה של פעולות ומבצעים בחזיתות הלחימה השונות. בשנים 1972-1970 עמד בראש מטה פיקוד הצפון והשקיע את עיקר זמנו בביצור קו ההגנה ברמת הגולן ובהקמת המוצב הישראלי על הר החרמון. בתום כהונתו הושאל למשרד ראש הממשלה בו מילא תפקיד בכיר.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התמנה לסגן מפקד פיקוד הצפון והיה שותף מרכזי בניהולה ובתכנון מהלכיה בחזית הלחימה ברמת הגולן ובמובלעת הסורית. בין השאר הוא פיקד על מבצע קינוח, שהיה למהלך הסיום של המלחמה בצפון ובו נכבש רכס החרמון. לאחר המלחמה הועלה לדרגת אלוף והועבר לפיקוד הדרום, שם פיקד לזמן קצר תחילה על אוגדת השריון במילואים 143 ולאחר מכן על אוגדת השריון הסדירה 252.

בשנים 1976-1974 פיקד על פיקוד הדרום ובמסגרת תפקידו הוביל את פריסת צה"ל מחדש בסיני בעקבות הסכם הביניים עם מצרים. בשנים 1977-1976 עמד בראש אגף המטה (אג"ם) במטה הכללי ובמסגרת תפקידו הוביל תהליכים משמעותיים של בניין כוח והיה ממתכנניו של מבצע החילוץ של החטופים הישראלים משדה התעופה של אנטבה באוגנדה.

בשנים 1978-1977 שהה בלימודים בארצות הברית. עם שובו לארץ עמד בשנים 1982-1978 שוב בראש אג"ם ושימש במקביל גם כסגן הרמטכ"ל. בתקופת כהונתו התמקד בתכנון תקיפת הכור הגרעיני בעיראק ובתכנון פעילות מבצעית ענפה בשטח לבנון נגד ארגוני המחבלים.

בתחילת 1982 יצא ללימודים בארצות הברית ויועד לעמוד בראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. עם פרוץ מלחמת שלום הגליל יצא לסייר בין יחידות צה"ל בעומק לבנון וב-10 ביוני 1982 נהרג מאש מחבלים בכפר דוחה הסמוך לעירה דאמור.

מאתר גלעד לזכרם

יקותיאל אדם נולד בשנת 1927 בישראל. מפקד חטיבת הרגלים, שכבשה במלחמת ששת הימים את אום כתף.

במלחמת העצמאות שימש כקצין סיור בחטיבת "גבעתי". עם פרוץ מבצע "קדש" הגיע ראשון עם כוח סיור לסנטה קתרינה. פיקד על מרבית פעולות החי"ר בצפון, בסוף מלחמת ששת הימים. שירת כראש מטה פיקוד צפון ובין השאר עסק בבניית קו רמת הגולן. הושאל באותה עת למשרד ראש הממשלה.

בחודש פברואר 1974 מונה למפקד הכוחות בסיני בדרגת אלוף. בחודש יולי 1974 מונה לאלוף פיקוד הדרום.

בשנת 1978 נתמנה לתפקיד סגן הרמטכ"ל אותו סיים בשנת 1982. בשנה זו יצא לחופשה מצה"ל.

נהרג בשנת 1982 בלבנון.

ויקופדיה

יקוּתיאל (קוּתי) אדם (3 בנובמבר 1927, ח' בחשוון ה'תרפ"ח – 10 ביוני 1982, י"ט בסיוון ה'תשמ"ב) היה אלוף בצה"ל, ממתכנני מבצע יונתן, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. נהרג במבצע שלום הגליל.

ביוגרפיה

אדם נולד בשכונת הקווקזים שבתל אביב, ליהודה ואלישבע. במקור, שמה של משפחתו היה "אדמוב", אם כי כשעלו לארץ ישראל, שונה שם משפחתם ל"אדמוביץ", ובהמשך שונה לאדם. משפחתו הייתה ממוצא יהודי ההרים מהקווקז, מהעיר דרבנט ברפובליקה הסובייטית של דגסטן (אנ') שבברית המועצות. סבו, יקותיאל רבאייב, נהרג בהגנה על פתח תקווה, כשומר המושבה ב-1916. יקותיאל אדם נקרא על שמו, כנער בן 15 היה פעיל בארגון ההגנה, ועבר במסגרתו הכשרה כלוחם, ולאחר מכן עבר קורס מ"כים וקורס סיירים.

במלחמת העצמאות לחם כמפקד מחלקה, בין היתר במבצע חמץ. בהמשך סופח לפלוגה המיוחדת של ההגנה, ה-PM, במחוז תל אביב ולקח חלק בחדירות וסיורים בעורף קווי האויב. כמו כן השתלם בקורס של חיל המודיעין.[1]

לאחר הקמת המדינה הצטרף לצה"ל, לחטיבת גבעתי. במבצע קדש באוקטובר 1956 היה מפקדה של יחידת סיור בחזית חצי-האי סיני ולאחר מכן התמנה למפקד גדוד 12 (ברק) בגולני,[1] ובהמשך לקצין האג"ם של פיקוד הדרום. לאחר תפקידו זה למד אדם בבית הספר למלחמה בצרפת וכשחזר ב-1966 התמנה למפקד חטיבת הנגב בפיקוד הדרום. במלחמת ששת הימים לחמה החטיבה במסגרת אוגדה 38 בפיקודו של אלוף אריאל שרון, והשתתפה בקרב אום-כתף בחזית המצרית.[2] בשנת 1968 נתמנה למפקד חטיבת גולני.

כמפקד החטיבה, יזם אדם תוכנית להשבחת הפיקוד הזוטר בחטיבת גולני באמצעות עידוד בוגרי הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה להתגייס לחטיבה.[3] אדם יזם ופיקד על פעולות מבצעיות רבות של יחידות החטיבה בגבול הצפון, ושל סיירת גולני בפרט,[4] בסוריה, בלבנון ובירדן, ובכלל זה הפשיטה על מוצב החרוט.

בשנת 1970 מונה לראש מטה פיקוד הצפון והועלה לדרגת תא"ל. בתפקיד זה היה אחראי בין היתר להקמת הביצורים ברמת הגולן ובחרמון. לאחר שנתיים בתפקיד הושאל למוסד ושימש כראש אגף צומת. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שב ומונה לסגנו של מפקד פיקוד הצפון, האלוף יצחק חופי,[5] והיה שותף לבלימת מתקפת הצבא הסורי במלחמה זו על רמת הגולן. בימים 21–22 באוקטובר 1973 פיקד על "מבצע קינוח",[6] הקרב לכיבוש הר חרמון בסיום המלחמה.[7] בתום המלחמה, הועלה אדם לדרגת אלוף, והחליף בפברואר 1974 את אריאל שרון כמפקד אוגדה 143, ולאחר מכן אדם המשיך גם כמפקד אוגדה 252, במסגרת זו היה מפקד הכוחות בחצי-האי סיני. לאחר מספר חודשים, ביולי 1974 מונה למפקד פיקוד הדרום, תפקיד שמילא עד מרץ 1976, עת התמנה לתפקיד ראש אג"ם. במסגרת תפקיד זה היה האיש המרכזי שקידם את אפשרות הפעולה של מבצע יונתן [8] ופיקד על החפ"ק האווירי שלו, כפי שתיאר[9] האלוף שלמה גזית, ראש אמ"ן בתקופת המבצע: "יקותיאל אדם היה הדוחף העיקרי שדרש לא לוותר, ולהמשיך בתכנונים, ולעשות הכל כדי לנסות לבצע את המבצע". אחר-כך יצא להשתלמות בארצות הברית וכשחזר התמנה לתפקיד סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם, והיה אחראי בין היתר על תכנון הפצצת הכור הגרעיני בעיראק.

ב-1982 יועד לתפקיד ראש המוסד. ביום החמישי למבצע שלום הגליל יצא אדם לסיור יחד עם אל"ם חיים סלע. הם סיירו במוצב הבופור ומשם המשיכו לבניין בכפר דוחא, בסמוך לכפר הערבי-נוצרי דאמור. בעת שהייתם בבניין החלה הפגזת מחבלים והם ירדו למרתף, שם הסתתרו מחבלים נוספים שפתחו עליהם באש והרגו את שני הקצינים הבכירים. כוח מיחידת שלדג בפיקוד גיורא ענבר וטל ורדי[10] ובסיוע לוחמי גולני, הרג את המחבלים וחילץ את גופות השניים[11].

אדם היה הקצין בעל התפקיד הבכיר ביותר בצה"ל שנפל בקרב (עוד שני אלופים נהרגו במלחמות, דוד מרכוס מירי דו-צדדי במלחמת העצמאות, ואלברט מנדלר מפקד עוצבת סיני במלחמת יום הכיפורים).

אדם נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול.

חיים אישיים

היה נשוי ואב לשני ילדים: אורנה ואודי, שהגיע גם הוא לדרגת אלוף והיה מפקד פיקוד הצפון במלחמת לבנון השנייה.

בן דודו הוא אלוף-משנה וניצב משנה שמואל אדם, אביו של רס"ן יניב אדם, ששימש סגן מפקד יחידת שלדג וסמג"ד של גדוד הצנחנים 202. סבם של הזמרים עומר אדם וגל אדם.

הנצחה

על שמו של יקותיאל אדם קרויים דרך "האלוף יקותיאל" בשכונת פסגת זאב בירושלים. רחובות נקראו על שמו בערים נוספות, בהן חדרה, פתח תקווה, חולון, אשקלון, עכו ואור יהודה. עוד נקראו על שמו מתקן אדם, פארק ציבורי ברמת ישי, והיישוב גבע בנימין, ששמו הלא-רשמי הוא "אדם" באור עקיבא נקרא על שמו בית הכנסת הקווקזי "יקותיאל אדם".

מפה

יזכור

אביטל וולנסקי

אברהם פחימא

אהרון פלישמן זלמן

אומרי חי בן משה

איתן (איתי) אפרת

אלי (ליכו) באבי

אליעזר קרסיק

אמנון לדרמן

בן ציון ברנדלר

גדי כץ

דוד אלוני

דויד גולומבוביץ מורוזוב

דני ישראלי

דניאל דצינגר

הדר מרים כהן

יהודה אריה חן ציון

יהודה אריה חן ציון

יובל גולן

יעקב גל

יעקב קלמן אשבל

יקותיאל אדם

ישעיהו מילר

ישראל דעוס

ישראל יודקין

ישראל משה

כתריאל שוורץ

מאיר זכריה

מאיר מנחם

נועה אלון גלסנר

נעם יחיאל

סימה מנחם משולם

עובדיה מנצור דוריב

עמיחי ברוצינר

עמיחי ספקטור

צבי לנצ'נר

צבי רוטנברג

ציון כהן

ראובן (בני) דבוש

רום שלומי

רפאל כץ

שמואל דני מייזליש

תמר ספיר קרליבך