ציון כהן

ציון כהן 

בן רבקה ויחזקאל

נולד בכסלו תש"ו, 11/1945

התגורר בזיתן

חלל פעולת איבה

בכ"ה באדר תשס"ד, 18/3/2004

מקום אירוע: מושב זיתן

הובא למנוחת עולמים בעמק לוד
גוש: 1, חלקה: 1,

הותיר: אישה וארבעה בנים, שמונה אחים ואחיות

ציון מונצח באנדרטה בהר הרצל בלוח מס' 69

קורות חיים

ציון, בן רבקה ויחזקאל, נולד בכסלו תש"ו (נובמבר 1945) בעיר אוז באיראן. אביו היה סוחר בדים ושטיחים. כשהיה כבן ארבע שנים עלתה המשפחה – ההורים, ציון, שלושת אחיו וחמש אחיותיו – לישראל. הם התיישבו במושב זיתן, שהיה חלק מחגורת המושבים אשר סיפקה הגנה לשדה התעופה הלאומי הסמוך ללוד (כיום - נתב"ג), והחלו לעבוד בחקלאות.

מאז ובמשך כל חייו עסק ציון בחקלאות, שהייתה אהבתו הגדולה.

בילדותו למד ציון בבית הספר היסודי במושב זיתן, והמשיך לתיכון רמלה-לוד.

בשנת 1966, לאחר שירותו הצבאי, שב ציון לעבוד בחקלאות בזיתן. בהמשך קנה משק במושב והחל לעבד את האדמות, ועד מהרה גדל היקף העבודה מדונמים אחדים לעשרות ולמאות דונמים של אדמות מעובדות. ציון גידל כמעט את כל גידולי השדה האפשריים, הן ליצוא והן לתעשייה המקומית: עגבניות, מלפפונים, פלפלים, בוטנים, תפוחי אדמה, כרוב, אבטיחים, צנון, כותנה, לפת ליצוא וגידולים רבים אחרים, בהם פרחים. בשנים 1974 – 1975 החל לעסוק גם בגידול בעלי חיים: עופות, הודים ואווזים, בלולים שהקים בחצר המשק.

עם השנים חברי המושב האחרים הזניחו את עבודת האדמה ופנו לעבודות חוץ, כך היה באפשרותו של ציון לחכור מהם את האדמות ולעבד שטחים גדלים והולכים.

ציון נשא לאישה את סמדר. בשנת 1974 נולד יניב, כעבור שנה נולד ירון, ב- 1981 נולד חזי וב- 1987 נולד בן הזקונים יוגב. ציון היה ידוע ומוכר לכולם כאיש משפחה חם ומסור. היה אדם ישיר, בעל חוש צדק ויושר עז, שידע גם להפגין בהזדמנויות רבות חוש הומור מפותח.

בנוסף לאהבתו הגדולה לאדמה ולחקלאות ציון אהב לטייל בעולם, מלווה ברעייתו סמדר ובחברים קרובים. במהלך השנים ביקר בארצות הברית, באפריקה, באירופה ובמזרח הרחוק.

במשך כל השנים המשיך ציון ועיבד את אדמות המושב, תוך שהוא מנהל מאבק עיקש בהתנכלויות הערבים המתגוררים בסמוך לשטחים החקלאים, אשר השחיתו והשמידו את יבולי השדות שעיבד.

במהלך שנות התשעים החלו ניסיונות ההשתלטות של ערביי לוד, המתגוררים בסמוך לאדמות המושב, על השטחים המעובדים, כחלק ממהלך דומה גם בעיר לוד. המהלך לא פסח על החלקות החקלאיות אותן עיבד ציון, שגם עליהן ניסו להשתלט ערביי לוד: הם החלו לשפוך פסולת בניין בחלקות המעובדות ולהשמיד את יבולי השדות, בכדי להרחיק את ציון, שבדבקות ובאומץ מנע מהם לקבוע עובדות בשטח.

תושבי המושב הכירו תודה לציון על כך שלא נטש את האדמות והמשיך לעבדן, ובעיניהם הוא נחשב כקו ההגנה האחרון אל מול ניסיונות ההשתלטות החוזרים והנישנים של ערביי לוד על אדמות המושב.

גם בשנות השפל בחקלאות, ימים בהם התאבדו חקלאים רבים שנקלעו למבוי סתום עקב חובות עצומים, אהבתו של ציון לקרקע ולעבודת השדה השאירה אותו בענף - על אף ההפסדים הכבדים.

ביום חמישי כ"ה באדר תשס"ד (18.03.2004) שהה ציון עם שני פועליו הערבים, אותם הכיר מזה שנים, בחצר המשק. השניים רצחו אותו באכזריות נוראית ובלתי נתפסת, על לא עוול בכפו.

ציון היה בן 58 במותו. הובא למנוחות בבית העלמין האזורי בעמק לוד. הוא הותיר אחריו אישה: סמדר, ארבעה בנים: יניב, ירון, חזי ויוגב, שלושה אחים וחמש אחיות. כשלוש שנים אחרי מותו נולד נכדו הראשון: רגב, בנם של ירון וענב.

בניו של ציון לקחו על עצמם להמשיך בדרכו של אביהם ולהחזיק את המשק החקלאי שהקים, ובמקביל לעיסוקיהם האחרים מחוץ למשק הם מעבדים כ- 500 דונם מהאדמות אותן נהג אביהם לעבד.

במסגרת פעולות ההנצחה לציון כהן הוקמה על שמו קרן מלגות בפקולטה לחקלאות ברחובות. הקרן מעניקה מדי שנה שתי מלגות לסטודנטים בתחומי החקלאות השונים.